זה פוגש אותנו בכל מקום, אנחנו מתאמצות יותר מדי. במיוחד אם מדובר בעשייה שחשובה לנו. זה לא קורה במודע, אבל בהרבה מקרים הפעולות שלנו נובעות מהפחד שמה לא נצליח, לא נספיק או החשש שמשהו ישתבש. אני באופן אישי עושה את זה המון. גם אם "הפרוייקט" שלי עכשיו זה לנקות את האבק בבית, בצורה לא מודעת, אני נותנת דחיפת מאמץ לא פרופורציונלית למטרה ומתעייפת מאוד מהר. מין הרגל מגונה שכזה.

אז איך אפשר להיות פרודוקטיביים באמת מבלי לאבד אנרגיה? החכמה היא לזהות את המאמץ המוגזם בזמן ולגשת לכל פעולה מתוך המאמץ הנכון. על פי זן, מידת המאמץ תלויה באופן ישיר במוקד תשומת הלב שלנו. במקום להתמקד בתוצאה (נו כבר, רוצה לגמור עם זה ולקבל בית נקי) הוא מציע להתמקד בדרך. זה אומר להיות בנוכחות מלאה בנשימה, בתנועה, בתשומת לב לפרטים, בהקשבה. בגישה כזו, כל פעולה שהייתה עד כה סתמית וחסרת משמעות, הופכת להיות טקס ונחוות כמשהו מזין, ממלא ובעל משמעות. באופן טבעי תוצאה של פעולה כזו תהיה איכותית יותר.

על פי הטאואיזם, שהוא אחד משורשי הזן, אין באמת הבדל בין קודש לחול, בין פעולה קטנה לבין מפעל חיים, הכל אחד. כל פעולה שתומכת ומקיימת את החיים היא קדושה ולכן גם חשובה. במנזרי זן במזרח הרחוק למשל, לכל אחד יש תפקיד הקשור לטיפוח המנזר. גם המאסטר וגם הנזיר המתחיל מבצעים עבודה באותה רמה כי זהו חלק מהתרגול, קוראים לזה מדיטציה בעשייה.

ואם נוכל להביא את המאמץ הנכון למטרות שחשובות לנו במיוחד, נוכל לפעול מתוך נינוחות ובטחון ועל ידי כך להגביר את ההנאה מהדרך.

אז הנה ארבעה קריטריונים למאמץ הנכון שיהיו לנו לעזר: – מומלץ "לגזור ולשמור".

  1. אתם לא מאבדים אנרגיה מהעשייה ואולי אפילו מתמלאים ממנה.
  2. אתם סקרנים ונהנים מהדרך.
  3. כל תוצאה היא תוצאה טובה ואתם מקבלים אותה מראש ובאהבה
  4. בתחושה הפנימית יש מידה רבה של נינוחות ואמון בדרך.

חשוב להבין שזה לא אומר שלא נתעייף בכלל, העייפות היא טבעית, מה שמשנה זה האם אנחנו עייפים ומלאים או עייפים ומרוקנים. מרגישים את ההבדל?

Facebook
WhatsApp
Print
Email
Pinterest

השאר תגובה

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.