בקצב המהיר של היום, הרבה פעמים אנחנו מוצאים את עצמנו שואפים להיות במקום אחר ושונה מאיפה שאנחנו. זה טבעי ומבורך כי ככה אנחנו מתפתחים, אבל האם תמיד שינוי המציאות החיצונית הוא זה שיעשה אותנו מאושרים יותר?

על פי הבודהיזם, האושר והחופש לא בהכרח נמצאים בשינוי המציאות, אלא בקבלה של הרגע הזה כפי שהוא, עם כל המשתמע מכך. אם כך, הדבר המועיל ביותר בכל התרחשות זה לפנות מקום לתשומת לב לתחושות, לחוויה, במקום לידע עליה. מיומנות זו מתפתחת עם תרגול מיינדפולנס מתמשך והתרומה שלה זו תחושת שביעות רצון עמוקה, מין "Deep Okness".

 מה זה אומר קבלה מוחלטת שכזו?

זה אומר שכל הרגשות, תחושות הגוף, המחשבות והדחפים מבורכים ומקובלים על ידינו ללא כל מאבק תודעתי. כל הדברים שעולים בתוכנו, גם הנעימים וגם אלו שאנחנו פחות ששים לפגוש, ניתן לחבק ולאמץ אל חיקנו וברכות אמהית ואוהבת. זהו חופש.

רגשות, תחושות ודחפים לא מהווים בעיה, אלא השיפוט שלנו לגביהם הוא זה שהופך אותם ל"בעיה". יש סיטואציה ויש לנו בחירה איך לחיות אותה. אם בחרתי רק לחוות, כל השיפוטיות מתמוססת, כי כבר לא נותנים לה חשיבות. מתייחסים לזרם המחשבות כאל חלק מההתרחשות, אבל לא הולכים שולל בעקבות תוכן המחשבות. מלחיצות או צודקות ככל שיהיו, אנחנו רק מציינים שזוהי מחשבה.

בתרגול מיינדפולנס אנחנו עושים בדיוק את זה. כאשר עולות מחשבות שמתנגדות לקבלה שכזו, אנחנו נוכחים ברגע הזה ושמים לב לחוויה במקום לחשיבה עליה: מה קורה בגוף, מה אני חשה, מה אני שומעת, מה אני מריחה, טועמת וכן הלאה.

מתוך מלאות החוויה, שגם מאוד מעשירה את החיים, נוצרת גם התחושה של "הכל בסדר".

אין צורך לרדוף אחרי הנעים ולהימנע מהלא נעים, כי מה שלא יקרה אנחנו מקבלים את הכל.

מכאן גם ניתן להחליט שאנחנו רוצים לשנות דברים ולקבל החלטות אמיצות. רק שכעת אנחנו מחליטים לא מתוך הימנעות מסיטואציה לא רצויה, אלא מתוך בחירה מודעת.

החשש מהלא נעים לא מנהל אותנו יותר, אנחנו מנהלים אותו. מרגישים את ההבדל?

חשוב לחדד שאם הסיטואציה דורשת חשיבה וניתוח אנליטי כמובן שזה בסדר ועושים את מה שצריך. המיומנות היא לא לתת למחשבות לבטל את האמוציות. יש מקום לכולם. במובן מסויים להיות שבעי רצון זו מיומנות שדומה למארח רחב לב שהדלת שלו פתוחה לכל.

דבר נוסף שמתפתח בעקבות תרגול מהסוג הזה הוא אמון. אמון ברגע הזה שהוא נכון עכשיו. לא נכון במובן של נכון לתמיד, אלא לרגע הנוכחי. אולי ברגע הבא זה כבר לא יהיה נכון, אבל עכשיו זה כל מה שקיים. ומכיוון שזה קיים אין טעם להתווכח איתו, אלא רק לקבל את העובדה שככה זה.

עצמו עיניים נשמו כמה שאיפות ונשיפות ארוכות

נסו לרגע לחשוב על משהו שמטריד אתכם לאחרונה.

הציגו בפני עצמכם את "הבעיה" ואז שימו לב לתחושות גוף שזה מעלה בכם.

כיווץ בבטן? מחנק בגרון? נשימה מקוטעת? מה אתם חשים?

עולות מחשבות, אבל השתדלו להחזיר בעדינות את תשומת הלב לגוף

עכשיו אמרו לעצמכם: "ככה זה" וחזרו על האמירה כמה פעמים תוך כדי שאיפה ונשיפה.

שימו לב האם התחושות משתנות במהלך התרגיל?

עכשיו פקחו את העיניים וחזרו הנה.

שתפו אותי איך היה לכם.